כך הכלכלן גאון גילה את הסוד להתאוששות מהשפל הגדול
הכלכלן שהציל את העולם מהשפל הגדול בעיצומו של השפל הגדול, ב-1936, ג'ון מיינרד קיינס פרסם תיאוריה כלכלית מהפכנית בשם "התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף". תיאוריה זו הציגה תפיסה חדשה לגבי תפקידה של הממשלה בכלכלה, וסיפקה כלים לצמצום האבטלה ותמריץ לצמיחה כלכלית.קיינס טען כי הביקוש הוא הגורם המניע את הכלכלה. כאשר הביקוש מצד עסקים וצרכנים הוא נמוך, הכלכלה נכנסת למצב של מיתון או שפל. על מנת לטפל במצב זה, הממשלה צריכה לנקוט במדיניות התערבותית, כגון הגדלת ההוצאה הציבורית והורדת שיעורי הריבית.רעיונותיו של קיינס היו פורצי דרך בתקופתו. הם סיפקו מסגרת תיאורטית להתמודדות עם משבר האבטלה והירידה הכלכלית שהיו מאפיינים את השפל הגדול. מעיצוב מדיניות ועד למדינות, תיאוריותיו של קיינס אומצו על ידי ממשלות ברחבי העולם.תוכנית הניו דיל של הנשיא פרנקלין רוזוולט, שיושמה בארצות הברית, התבססה במידה רבה על רעיונות קיינסיאניים. תוכנית זו כללה הוצאות ממשלתיות משמעותיות על פרויקטים תשתיתיים ויצירת משרות, וכן הורדת שיעורי הריבית. התוכנית סייעה ליציאה מהשפל הגדול, אם כי ההתאוששות הכלכלית המלאה ארכה זמן רב יותר.תיאוריות קיינסיאניות ממשיכות להוות השפעה מרכזית על החשיבה הכלכלית המודרנית. רעיונותיו על קביעת ביקושים, הוצאות ממשלתיות ומדיניות כספית עדיין מנחים מדיניות הממשלה בתקופות של משבר כלכלי.מורשתו של קיינס היא מורכבת. מצד אחד, רעיונותיו תרמו להבנתנו כיצד להתמודד עם האבטלה ולקדם צמיחה כלכלית. מצד שני, הביקורת טוענת שתיאוריותיו יכולות להצדיק הוצאה ממשלתית מופרזת ואינפלציה.עם זאת, אין ספק שקיינס היה כלכלן פורץ דרך. תובנותיו לגבי תפקידה של הממשלה בכלכלה היוו ציון דרך בתולדות החשיבה הכלכלית, וסייעו להניח את היסודות לכלכלה המודרנית.