נאום בלפור נקודת מפנה גורלית שהציתה סכסוך מתמשך

נאום בלפור:
משמעותו ההיסטורית בפוליטיקהנאום בלפור, שנשאשר ב-1917 על ידי שר החוץ הבריטי ארתור ג'יימס בלפור, היווה נקודת מפנה משמעותית בפוליטיקה של המזרח התיכון.
בהצהרה קצרה זו, הביעה בריטניה את תמיכתה בהקמת "בית לאומי" לעם היהודי בארץ ישראל.
רקע:
לאחר מלחמת העולם הראשונה, האימפריה העות'מאנית התפרקה והשליטה על המזרח התיכון הפכה לעניין שבמחלוקת.
בריטניה וצרפת חתמו בסתר על הסכם סייקס-פיקו, שחילק את האזור ביניהן.
עם זאת, להצהרת בלפור הייתה השפעה עמוקה על גורלה של ארץ ישראל.
תכלית הנאום:
נאום בלפור נועד להשיג תמיכה ציונית במאמצי המלחמה של בריטניה.
זמן קצר לפני כן, הבריטים ניסו לעורר מרד ערבי נגד האימפריה העות'מאנית, אך נכשלו.
על ידי הצגת אפשרות של בית יהודי בארץ ישראל, הם קיוו לזכות בתמיכת התנועה הציונית, שחיפשה חוף מבטחים לעם היהודי.
משמעות:
נאום בלפור העניק לגיטימציה בינלאומית לשאיפות הציוניות.
הוא היווה בסיס להקמת המנדט הבריטי על ארץ ישראל ולסופו של דבר, להקמת מדינת ישראל בשנת 1948.
עם זאת, ההצהרה גם הניחה את היסודות לסכסוך הישראלי-פלסטיני המתמשך.
הערבים, שראו בארץ ישראל את ביתם במשך מאות שנים, חשו נבגדים על ידי נאום בלפור.
מורשת:
נאום בלפור ממשיך להיות נושא לוויכוח פוליטי היום.
תומכיו רואים בו הכרה בזכויות היהודים על ארץ ישראל.
מתנגדיו רואים בו חוסר צדק היסטורי נגד העם הפלסטיני.
ללא קשר לעמדת האדם לגבי המהות של הנאום, אין ספק שהוא מילא תפקיד משמעותי בעיצוב נוף המזרח התיכון.
הוא תרם להקמת מדינת ישראל, לסכסוך הישראלי-פלסטיני ולמתחים הפוליטיים המתמשכים באזור.