נקודת מפנה עונש המאסר הראשון על נטישת ילדים

דין נגד דזונדה:
נקודת מפנה במאבק נגד נטישת ילדיםבשנת 1999, מדינת קליפורניה עשתה צעד משמעותי במאבק נגד נטישת ילדים כאשר תבעה את רוברט דזונדה על כך שנטש את בניו, מייקל ומארק.
המקרה, המוכר כדין נגד דזונדה, הפך לנקודת ציון חשובה בחוק ובמדיניות של ארצות הברית.
עד המקרה של דין נגד דזונדה, נטישת ילדים נתפסה בעיקר כעוול מוסרי.
עם זאת, מקרה זה טען כי מדובר גם בפשע פלילי.
התביעה טענה כי דזונדה נטש במזיד וברשלנות את בניו, וגרם להם לנזק פיזי ונפשי קבוע.
לאחר משפט מתוקשר מאוד, דזונדה נמצא אשם בהתעללות בילדים ובנטישת ילדים.
עונשו היה 11 שנות מאסר.
זה היה עונש הכלא הראשון שניתן בגין נטישת ילדים בארצות הברית.
גזר הדין במקרה של דין נגד דזונדה שינה את פני האופן שבו החברה והמערכת המשפטית ראו נטישת ילדים.
זה הכיר בכך שהזנחת ילדים היא פשע חמור עם השלכות הרסניות.
בעקבות מקרה זה, מדינות רבות חוקקו חוקים חדשים להגברת העונשים על נטישת ילדים.
כמו כן, הוא סיפק בסיס למאמצים לאומיים למניעת נטישת ילדים ולתמיכה במשפחות בסיכון.
המקרה של דין נגד דזונדה הוא עדות לכוחו של החוק לשנות את החברה.
זה הראה שהאומה האמריקאית לא תהסס להעניש את אלו שפוגעים בילדים ושהיא מחויבת לספק לילדים את ההגנה שהם צריכים.