אתלטים טרנסג'נדרים והאתגר של שוויון בספורטבשנים האחרונות, ספורטאים טרנסג'נדרים הפכו לגלויים יותר לגבי זהותם המגדרית, אך הם עדיין מתמודדים עם אפליה וצורות אחרות של אי צדק בתחום הספורט.אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לאתגר זה היא המקרה של אליסון פליקס, רצת הספרינטים האולימפית. בשנה שעברה, פליקס דרשה את ביטול המדיניות של התאחדות האתלטיקה הבינלאומית (World Athletics) הדורשת מספורטאיות טרנסג'נדריות בעל מין זכרי בלידה להוריד את רמות הטסטוסטרון שלהן כדי להתחרות בליגת הנשים. פליקס טוענת כי מדיניות זו מפלה ואין לה בסיס מדעי.המקרה של פליקס מדגיש את השאלות המורכבות והרגישות סביב שילובם של ספורטאים טרנסג'נדרים בספורט. מצד אחד, חשוב להבטיח סביבה הוגנת ושווה לכל הספורטאים. מצד שני, יש לדאוג לכך שספורטאים טרנסג'נדרים לא יסופקו יתרון לא הוגן על פני ספורטאים סיסג'נדרים.האתגר טמון במציאת איזון בין שני האינטרסים הללו. התאחדות האתלטיקה הבינלאומית הודיעה לאחרונה כי היא תקים ועדה כדי לבחון את מדיניותה הנוכחית ולהמליץ על עדכונים. עם זאת, לא ברור מה תהיה התוצאה של תהליך זה, וסביר להניח שמחלוקת זו תימשך.בינתיים, ספורטאים טרנסג'נדרים ממשיכים לשבור חסמים ולעורר השראה לאחרים. הם דורשים שוויון וכבוד, וממסלולי הריצה ועד לזירות ההיאבקות, הם מכינים את הדרך לעתיד מכיל ושוויוני יותר בספורט.
