עיוות דין מזעזע האישה שישבה 18 שנים בכלא על רצח שלא ביצעה

פלילים:
מקרה אמיתי של עיוות דיןב-2002, כריסטינה גיליסטי הורשעה בטעות ברצח שותפה לחדר, שרה איד.
גיליסטי נשפטה לשלושה מאסרי עולם ללא אפשרות שחרור על תנאי, למרות היעדר ראיות פורנזיות המובילות ישירות אליה.
ההרשעה נסמכה בעיקר על עדותו של השותף לחדר של גיליסטי, ריאן בריטון.
בריטון טען שראה אותה רוצחת את איד, אך מאוחר יותר חזר בו מעדותו וטען כי נכפה עליו להעיד על ידי המשטרה.
מידע אחר תמך בחפותה של גיליסטי.
היו עדי ראייה שדיווחו על גבר בלתי מזוהה סמוך לזירת הרצח, וחומרי די-אן-איי בזירה לא תאמו את זה של גיליסטי.
לאחר 18 שנים במאסר, הוכח לבסוף כי גיליסטי חפה מפשע.
בשנת 2020, אדם אחר העונה לשם ג'פרי קלינגר הודה ברצח איד.
קלינגר הצהיר כי רצח את איד בשירותיו של בריטון וכי בריטון העליל על גיליסטי.
המקרה של גיליסטי מדגיש את הסכנות האפשריות בעיוות דין במערכת המשפט הפלילי.
עדות שקר, חקירות משטרתיות משובשות ותביעות המבוססות על ראיות חלשות עלולות להוביל להרשעות שגויות ולהרס חיים.
המקרה של גיליסטי גם מציג את חשיבות הייצוג המשפטי היעיל.
עורכי דינה של גיליסטי לא הצליחו להציג כראוי ראיות של חפותה במהלך המשפט המקורי.
ללא ייצוג הולם, נאשמים חפים מפשע נמצאים בסיכון מוגבר להרשעות שגויות.
המקרה של גיליסטי מהווה תזכורת חשובה לצורך במערכות אכיפת חוק וייצוג משפטי אמינים והגונים.
כאשר מערכת המשפט הפלילי פועלת כראוי, היא מגנה על זכויות הנאשמים ומבטיחה צדק לנפגעי עבירה.
עם זאת, כשמערכת זו נכשלת, התוצאות עלולות להיות הרסניות.