פוטין מאסטר פוליטי או רודן חסר רחמים הגבול הדק בין כוח ופוליטיקה

בין פוליטיקה לבין כוח:
המקרה של ולדימיר פוטיןולדימיר פוטין, נשיא רוסיה מאז 1999, הפך לסמל של השימוש בכוח כדי להשיג ולהחזיק בכוח פוליטי.
שלטונו אופיין בריכוז הדרגתי של סמכות, דיכוי האופוזיציה ומיליטריזציה ניכרת.
כמו מנהיגים אוטוריטריים רבים לפניו, פוטין בנה את כוחו על בסיס צבא חזק ושירותי ביטחון נאמנים.
הוא הרחיב את סמכות שירות הביטחון הפדרלי (FSB) ואת הצבא, והעניק להם תפקיד מרכזי בניהול המדינה.
בתוך המדינה, הוא דיכא ללא רחם את האופוזיציה הפוליטית, כלא עיתונאים עצמאיים ועצר מפגינים.
פוטין גם השתמש בכוחו כדי להשיג יעדים גיאו-פוליטיים.
הוא סיפח את חצי האי קרים ב-2014 ותמך בספרניסטים במזרח אוקראינה.
הוא התערב בברית המועצות לשעבר, מולדובה וגיאורגיה.
הפעולות של פוטין הרחיבו את השפעתו של רוסיה על חשבון שכנותיה וערערו את היציבות באירופה.
השימוש של פוטין בכוח בא כדי לשמור על שלטונו, אך גם יצר מתיחויות חמורות בין רוסיה לבין העולם.
צירוף קרים והתערבותו במזרח אוקראינה הובילו לסנקציות כלכליות מצד ארצות הברית והאיחוד האירופי.
התמיכה שלו במשטר אסד בסוריה מציבה אותו בניגוד למערב.
המקרה של פוטין מראה כי כוח יכול להיות כלי רב עוצמה לשמירה על השלטון הפוליטי.
עם זאת, שימוש מופרז בכוח יכול גם להיות הרסני, וליצור מתיחויות פנימיות וחיצוניות.
במקרה של רוסיה, השימוש של פוטין בכוח יצר אווירה של פחד ודיכוי והוביל לבידוד בינלאומי משמעותי.