פוליטיקה וצעירים זירת מוקשים של אידיאליזם ואכזבה

פוליטיקה וצעירים:
קול או קריאה לאקשן?פוליטיקה עבור צעירים הפכה להיות זירת מוקשים:
שדה בו תמימות פוגשת ציניות, ואידיאליזם מתחכך באכזבה.
בעוד שכמה צעירים מרגישים מחוברים ומלאי תקווה, אחרים מרגישים מנוכרים ומנואשים.
הנתק הזה נובע ממספר גורמים.
ראשית, לצעירים יש לעתים קרובות השקפות שונות על העולם מאשר דורות המבוגרים.
הם יותר סובלניים ומקבלים מבחינה חברתית, ומודאגים מסוגיות סביבתיות וחברתיות.
עם זאת, לעיתים קרובות הדעות שלהם אינן באות לידי ביטוי בפוליטיקה המסורתית.
שנית, פוליטיקה נתפסת לעיתים קרובות כמנותקת מהחיים האמיתיים של הצעירים.
בעיות כגון אבטלה, דיור בר השגה וחינוך איכותי, שמשפיעות משמעותית על חייהם, לעיתים רחוקות נמצאות בראש סדר העדיפויות הפוליטי.
בנוסף, סביבת הפוליטיקה יכולה להיות מאיימת ומלאת בפילוג.
רטוריקה שסועה ועוינות במדיה החברתית ובערוצי חדשות יוצרות אווירה של ניכור ופחד.
זה יכול להרתיע צעירים מלהשתתף בפוליטיקה ולתרום לקולנוע החברתי.
עם זאת, חשוב לזכור שצעירים תמיד היו מנוע לשינוי חברתי.
מתנועות זכויות האזרח ועד מחאות האקלים, לצעירים הייתה היסטוריה של השתתפות ואקטיביזם.
על מנת לגשר על הפער בין צעירים לפוליטיקה, חשוב:
להקשיב לקולות הצעירים ולהתייחס לדאגותיהם.
ליצור מרחבים בטוחים ומכילים עבור צעירים להשתתף בשיח פוליטי.
לקדם פוליטיקות המענות לצרכי הצעירים ולשאיפותיהם.
לעודד צעירים להציג את מועמדותם לתפקידים ציבוריים וליצור שינוי מבפנים.
על ידי טיפוח קולותיהם ושאיפותיהם של צעירים, אנו יכולים ליצור פוליטיקה מכילה יותר ומוכוונת פתרונות שמייצגת את החברה כולה.
כי עתיד הפוליטיקה תלוי בהשתתפותם ובמנהיגותם של הצעירים.