פרשת מזעזעת הפשע שריסק את גבולות האחריות הפלילית והבריאות הנפשית

פרשת סיימון לויב:
פשע שהרעיד את האומהבשנת 1924, ארצות הברית הוכתה בתדהמה לאחר רציחתם האכזרית של ג'ייקוב "רוברט פרנקס" מילר ובנימין "הבאגס" דורן בפארק שליד שיקגו.
הרציחות בוצעו על ידי ליאופולד ואלבן לוב, שני צעירים אינטליגנטים ממשפחות אמידות.
התובע המדיני קלארנס דארו ציין במהלך המשפט כי הרציחות היו "פשע חסר תכלית, פשע שנעשה לשם התענוג".
לוב טען שהוא ואחיו ביצעו את הפשע כדי "לחוות חיים אנושיים" ולהיות "אדונים מעל כל דבר אחר".
הפסיכיאטרים איבחנו את האחים לוב כפסיכופתים והמליצו על אישפוז בבית חולים לחולי נפש במקום מאסר.
דארו טען במשפט כי הפושעים אינם אחראים למעשיהם בשל מחלתם הנפשית.
המקרה העלה שאלות קשות לגבי טבע אחריות פלילית ובריאות נפשית.
המשפט הסעיר את האומה ויצר ויכוחים סוערים על טבע העונש והאם בני אדם עם מחלות נפשיות צריכים להיות מוחזקים אחראים למעשיהם.
בסופו של דבר, האחים לוב הורשעו ברצח ונידונו למאסר עולם.
לאופולד לוב מת בכלא בשנת 1954, ואילו אלבן לוב שוחרר על תנאי בשנת 1955.
המקרה נותר בזיכרון הציבורי כסמל לפשע חסר היגיון ולמורכבות של בריאות הנפש.
פרשת סיימון לויב השפיעה רבות על ההבנה של ארצות הברית את בריאות הנפש והאחריות הפלילית.
המקרה גם הדגיש את הצורך לטפל באנשים עם מחלות נפש בצורה אנושית והולמת.