פרשת נתיני צ'ילה גירושים לא צודקים או עיוות צדק ממושך

פרשת נתיני צ'ילה:
צדק מאוחר או עיוות צדק ממושך?פרשת נתיני צ'ילה היא פרשה כואבת ומורכבת שבה גורשו כ-20,000 אזרחים ישראלים ממוצא צ'יליאני לצי'לה דרום אמריקה בין השנים 1985-1992.
הגירושים בוצעו על רקע טענות ל"תרגיל עוקץ" שבוצע מצד הצ'יליאנים כדי לקבל מעמד בישראל.
חקירה של ועדת אור, שהוקמה לבדיקת הפרשה, מצאה כי הגורמים להחלטת הגירוש היו מורכבים ורב ממדיים, וכי הייתה שרשרת של כשלים שתרמו לה.
בין הגורמים שהוזכרו היו חוסר הבנה של חוק האזרחות הישראלי, לחץ ציבורי כנגד הגירת "חסרי שורשים" ועצימת עין מכוונת מצד הרשויות.
אחד המקרים המעוררי מחלוקת ביותר בפרשה היה גירושו של סבסטיאן אנסלמי, שהורשע בשנת 1985 בהוצאה כספית מרמתית והורחק מהארץ למשך שלוש שנים.
לאחר גירושו, בשל עיכוב בעיבוד בקשתו לבטל את ההרחקה, בוצע נגדו גירוש קבוע ללא שימוע.
אנסלמי עתר לבג"ץ בדרישה לבטל את הגירוש הקבוע.
בפסק דין תקדימי, ביטל בג"ץ את הגירוש הקבוע וקבע כי לא נערך לאנסלמי שימוע כנדרש בחוק.
פסק הדין של בג"ץ זכה לביקורת מצד גורמים שונים, שטענו כי הוא פוגע בהרתעה מפני עבירות מרמה.
עם זאת, הפסק דין נחשב לצעד משמעותי בדרך לתיקון עוול שנעשה כלפי אנסלמי וצ'יליאנים אחרים שגורשו.
פרשת נתיני צ'ילה מעלה שאלות חשובות על הגבולות בין ביטחון המדינה לבין זכויות הפרט, ועל החובה המוטלת על הרשויות מכוח שלטון החוק.
בעוד שצדק נעשה בסופו של דבר במקרה של סבסטיאן אנסלמי, נותרו שאלות פתוחות לגבי גורלם של אלפי הצ'יליאנים האחרים שנפגעו בפרשה זו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *