צדקה עצמית והכחשה מנגנוני הגנה אפלים בפרשיות פליליות

הצדקה עצמית והכחשה בפרשיות פליליותבפרשיות פליליות רבות, הנאשמים נוקטים במנגנוני הגנה פסיכולוגיים כדי להגן על עצמם מפני תחושות אשמה, בושה וחרדה.
שני מנגנונים כאלה הם הצדקה עצמית והכחשה.
הצדקה עצמיתהצדקה עצמית היא ניסיון לגרום למעשים לא מוסריים או בלתי חוקיים להיראות לגיטימיים או נסלחים.
נאשמים יכולים לעשות זאת בכמה דרכים, כגון:
הקטנת האחריות:
הטלת האשמה על גורמים חיצוניים, כגון מצבים או אחרים.
סיוג מוסרי:
הצגת המעשים כאמצעי למימוש מטרה "טובה", כגון הגנה על עצמם או על אחרים.
השוואה חברתית:
השוואת המעשים להתנהגויות לא מוסריות של אחרים כדי לגרום להם להיראות כקלים יותר.
הכחשההכחשה היא ניסיון להתעלם ממציאות לא נעימה או בלתי נסבלת.
בפרשיות פליליות, נאשמים יכולים להכחיש את המעשים עצמם או את ההשלכות המוסריות שלהם.
ישנם מספר סוגים של הכחשה:
הכחשת עובדות:
הכחשה פשוטה של ​​המעשים שנעשו.
הכחשת אחריות:
הכרה במעשים, אך הכחשה של אחריות אישית.
הכחשה סלקטיבית:
קבלה של חלק מהעובדות תוך הכחשה של האחרות.
ההשלכות של הצדקה עצמית והכחשהבעוד שהצדקה עצמית והכחשה יכולות לספק הקלה זמנית לנאשמים, הן יכולות גם להיות בעלות השלכות שליליות לטווח ארוך:
הקושי לקבל טיפול:
נאשמים שמצדיקים את מעשיהם או מכחישים אותם עשויים להתקשות לקבל אחריות על התנהגותם ולקבל טיפול אפקטיבי.
פגיעה בקורבנות:
הצדקה עצמית והכחשה יכולות לפגוע עוד יותר בקורבנות על ידי זלזול בחוויותיהם ובהכחשה של הכאב שהם חוו.
שמירה על מעגל האלימות:
נאשמים שמצדיקים את מעשיהם או מכחישים אותם עשויים להיות בסיכון גבוה יותר לחזור על אותם מעשים בעתיד.
לסיכום, הצדקה עצמית והכחשה הן מנגנוני הגנה פסיכולוגיים שניתן לראות בפרשיות פליליות רבות.
בעוד שהם יכולים לספק הקלה זמנית, הם יכולים גם להיות בעלי השלכות שליליות לטווח ארוך עבור הנאשמים, הקורבנות והחברה כולה.