צלחת נקייה זירת הקרב של אכילת ילדים ומלחמתה לשחרור

המסע לשחרור ממלחמות האוכל של הילדותארוחות המשפחה היו פעם זירות קרב עבורי.
הייתי אוכלת תוך פחד, מנסה להימנע מהעימותים הבלתי נמנעים שיתעוררו אם לא אסיים את כל מה שבצלחת.
ההורים שלי, בכוונות טובות, התעקשו על "צלחת נקייה", אמונה מיושנת הגורסת שילדים זקוקים לאכול הכל כדי להבטיח את בריאותם.
כתוצאה מכך, פיתחתי הפרעת אכילה בשם פיקה.
הייתי צורכת חומרים לא אכילים כמו עפר ואבן גבס, בניסיון נואש לשכך את הכאב האמוציונלי והפיזי שנגרם מלחצי האכילה.
בגיל העשרה המאוחרת, נרפאתי מפיקה.
אבל השלכות הצלחת הנקייה רדפו אותי.
סבלתי מהפרעות אכילה חוזרות, פיתחתי דפוסי אכילה לא בריאים, ונאבקתי לשמור על משקל בריא.
הבנתי שחייבים לשנות את האופן שבו אנחנו חושבים על אכילת ילדים.
"צלחת נקייה" אינה מדד לבריאות או ערך עצמי.
האכלת ילדים עד שהם מלאים באופן לא נוח עלולה לפגוע במערכת העיכול שלהם, לצמצם את תיאבונם הטבעי ולהגביר את הסיכון להשמנה.
לבתי הספר ולמשפחות תפקיד חיוני לשחק בשינוי נרטיב זה.
הנה כמה הצעות:
ערעור על נורמת "הצלחת הנקייה":
היו מודעים להשפעות השליליות של לחץ לאכילת יותר מהנחוץ.
עודדו האזנה לרעב ולשובע:
למדו ילדים לזהות את סימני הרעב והשובע בגופם, ולכבד אותם.
צרו סביבה רגיעה ומועילה לארוחות:
ארוחות משפחתיות צריכות להיות זמנים ליהנות מאוכל, ולא מפחידים.
הציעו מגוון מאכלים בריאים:
הרחיבו את החשיפה של הילדים למאכלים שונים והימנעו מהפעלת לחץ לאכול שום דבר שאינם מעוניינים בו.
המסע שלי לשחרור מלחמות האוכל היה ארוך וקשה.
אבל אני אסירת תודה על כך שחשפתי את השפעות הגישה המיושנת הזו ועבדתי כדי לקדם שינוי.
על ידי ביס אחד בכל פעם, możemy ליצור סביבות אכילה בריאות ומעצימות יותר עבור הילדים שלנו.