קולו של העם בין כותלי האימה סיפורו של ויקטור חרה
קולו של האמת: סיפורו של ויקטור חרהויקטור חרה, זמר פולק צ'יליאני מיתולוגי, היה יותר מקול של יופי מוזיקלי; הוא היה קולו של העם. שיריו הנרגשים והנוקבים ביטאו את חלומותיהם ואת כאביו של העם הצ'יליאני בתקופה מתוחה של סכסוכים פוליטיים וחברתיים.חרה נולד בעיר הצ'יליאנית קונקספסיון ב-1932. כבר מגיל צעיר, הוא היה נמשך למוזיקה ופוליטיקה, וראה באמנות דרך לתורם לשינוי חברתי. כישרונו הבלתי רגיל כזמר וכותב שירים הוביל לפרסומו בשנות ה-60, כאשר שיריו הפכו לפסקול לתנועות סטודנטיאליות ופרו-דמוקרטיות בצי'לה.שיריו של חרה עסקו בנושאים שנגעו ללב הצ'יליאנים: אי צדק חברתי, עוני ודיכוי. בלדות העם המפורסמות שלו, כגון "Venceremos" ו-"El Derecho de Vivir en Paz", הפכו להמנוני מחאה, מעוררים השראה לפעולה ולשינוי.עם עליית המשטר הצבאי בראשות אוגוסטו פינושה ב-1973, השתנה חייו של חרה לנצח. הוא הפך למטרה בשל שיריו הפוליטיים וסירב לצנזר את יצירתו למרות האיומים הרבים. ב-16 בספטמבר 1973 נעצר חרה על ידי משטר פינושה ונלקח לאצטדיון צ'ילה, שהפך לידוע לשמצה כמרכז עינויים.בתוך כותלי האצטדיון, חרה סבל מעינויים אכזריים. הוא הוכה, הושפל ונאלץ לצפות בחבריו האסירים מתים. למרות הסבל שעבר, הוא סירב לבטל את שיריו או להתנכר לעקרונותיו.ב-18 בספטמבר 1973, נורה ויקטור חרה למוות על ידי חיילי משטר פינושה. הוא היה רק בן 40. מותו הטרגי הפך אותו לסמל למאבק נגד רודנות ולדוגמה לאומץ ולעמידות של אמנים.פועלו של ויקטור חרה משמש תזכורת נצחית לכוחה של המוזיקה ככלי לעורר שינוי חברתי. שיריו המשיכו להדהד ברחבי העולם ולחולל השראה לאינספור אמנים ואקטיביסטים להיאבק למען צדק, חירות וזכויות אדם.