הפוליטיקה של שחיתותהשחיתות הינה מכת מדינה הפוגעת במארג החברתי, הכלכלי והפוליטי. במימדים הקיצוניים שלה, היא מכשילה את יכולתן של ממשלות למשול באופן יעיל ולהעניק שירותים חיוניים לאזרחיהן. כיצד ניתן לתקוף את הנגע הסרטני הזה?ראשית, יש לחשוף את השחיתות ולהביא אותה לידיעת הציבור. שקיפות היא מפתח ליצירת סביבה עוינת לשחיתות. על הממשלות לאמץ חוקי חופש המידע, להגן על חושפי שחיתות ולקדם עיתונות חופשית.שנית, יש להגביר את האחריות ולהעניש את האחראים לשחיתות. על רשויות אכיפת החוק והרשויות המשפטיות להיות עצמאיות ובלתי מוטות. יש להחזיק פוליטיקאים ובעלי תפקידים ציבוריים ברמת אחריות גבוהה, ולהעמידם לדין במקרה של עבירות.שלישית, יש לבנות מערכות חזקות למניעת שחיתות. לכך עשויים לקדם כללי אתיקה ברורים, תהליכי מכרז תחרותיים ומערכות בקרה ובקורת. בנוסף, יש לשפר את שכרם ותנאי העבודה של עובדי ציבור כדי להפחית את הפיתוי לשחיתות.רביעית, יש לערב את החברה האזרחית. ארגונים לא ממשלתיים, ארגוני זכויות אדם וקבוצות ציבור יכולים לפקח על הממשל, לסנגר על רפורמות אנטי-שחיתות ולחנך את הציבור לגבי חשיבות היושרה.לבסוף, יש צורך בגישה בינלאומית מתואמת. מדינות חייבות לעבוד יחד כדי להחזיר נכסים גנובים, להסגיר פושעים מושחתים ולספק סיוע טכני במאבק בשחיתות. ארגונים בינלאומיים כמו האו"ם והבנק העולמי יכולים למלא תפקיד מרכזי במאמצים אלה.מאבק בשחיתות הינו משימה מורכבת הדורשת גישה רב-ממדית. על ידי שילוב שקיפות, אחריות, מניעה, מעורבות אזרחית ושיתוף פעולה בינלאומי, ניתן ליצור חברה הוגנת ושוויונית יותר. כשהשחיתות מוגרה, ניתן להבטיח שאמצעים יופנו למקומות בהם הם נחוצים ביותר: לספק שירותי בריאות וחינוך, להפחית עוני ולקדם צמיחה כלכלית.