חוסר הביטחון הכלכלי הנסתר מנוע העלייה של הפופוליזם והפילוגים החברתיים

הפוליטיקה של חוסר הביטחון הכלכליהפוליטיקה של ימינו מושפעת מאוד מהתעצמות חוסר הביטחון הכלכלי.
התפשטות האוטומציה, המעבר לעבודות במשרות חלקיות ובחוזים, ועליית יוקר המחיה הובילו לתחושות הולכות וגוברות של חרדה בקרב אזרחים בכל העולם.
חוסר הביטחון הכלכלי מזין פופוליזם ופוליטיקה של זהות.
אנשים שמרגישים מנותקים מהממסד הפוליטי המסורתי מחפשים אלטרנטיבות המבטיחות הגנה ותמיכה.
זה מוביל לעליית דמויות פופוליסטיות שמנצלות את חרדות אלה כדי לגייס בוחרים.
דוגמה מובהקת לכך היא דונלד טראמפ, שניצל את הפחד שגרם חוסר הביטחון הכלכלי בקרב מצביעים ממעמד הפועלים כדי לנצח בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2016.
טראמפ הבטיח "להחזיר את המשרות" ו"לשחרר את אמריקה".
אף על פי שרבות מההבטחות שלו לא התממשו, הוא נשאר פופולרי בקרב בוחרים שממשיכים לחוות את השפעותיו של חוסר הביטחון הכלכלי.
הפוליטיקה של חוסר הביטחון הכלכלי אינה מוגבלת לארצות הברית.
במדינות רבות באירופה חוו עלייה בתמיכה במפלגות פופוליסטיות ומהימין הקיצוני, שמסתמכות על פחדים כלכליים כדי להשיג כוח.
ההשלכות של פוליטיקה מונעת על ידי חוסר ביטחון כלכלי הן מרחיקות לכת.
היא עלולה להוביל לקיפאון כלכלי, הגברת אי השוויון ואי יציבות פוליטית.
כדי להתמודד עם האתגר הזה, ממשלות ומוסדות כלכליים חייבים למצוא דרכים ליצור עבודות איכותיות, להפחית את האי-שוויון ולהבטיח שכל האזרחים ייהנו מהיתרונות של הכלכלה הגלובלית.
בטווח הקצר, ניתן לנקוט בצעדים מעשיים כמו הגדלת ההוצאה הציבורית, העלאת שכר המינימום והשקעה בחינוך ותשתיות.
בטווח הארוך, יש צורך ברפורמות מבניות בכדי להפוך את הכלכלות לגמישות וצודקות יותר.
בניסיון לפתור את הפוליטיקה של חוסר הביטחון הכלכלי, חיוני לזכור שמדובר בנושא מורכב בעל גורמים מרובים.
נדרשת גישה הוליסטית המשלבת מדיניות כלכלית סולידית עם צעדים חברתיים ופוליטיים כדי ליצור חברה צודקת ויציבה יותר לכולם.