ביטחון לשוני – המפתח לזהות וריבונות לאומית

אליעזר בן-יהודה:
ביטחון לשוני ומדיניאליעזר בן-יהודה, "תחיית הלשון" של העברית המודרנית, לא רק תרם לשימור תרבותו של העם היהודי; הוא גם הבין את המשמעות הביטחונית הקריטית של לשון לאומית.
בזמן עלייתו של לאומיות אירופית וציונות, בן-יהודה טען כי לשון משותפת הכרחית לאחדות לאומית ולביטחון.
עברית חיה, טען, תאפשר לעם היהודי לתקשר באופן מאובטח, לחזק את תחושת הזהות הלאומית ולהתנגד ללחצים חיצוניים.
בניגוד לשפות יהודיות אחרות ששימשו בתפוצות, עברית הייתה שפה לאומית עתיקה ללא מבנים חברתיים והפוליטיים שנלוו לשפות אירופיות מודרניות.
בן-יהודה עמל בלי לאות לפתח את העברית מחדש, ובכך בנה בסיס איתן למדינה יהודית ריבונית.
חזונו הביטחוני של בן-יהודה התממש במדינת ישראל.
עברית היא שפתה הרשמית של המדינה, הסמל של ריבונותה הלאומית.
בנוסף, היא משמשת ככלי תקשורת מאובטח בין אזרחיה, בייחוד בתקופות משבר.
במציאות הביטחונית המורכבת של ימינו, שפות לאומיות ממשיכות להיות מרכיב חיוני בביטחון הלאומי.
הן מאפשרות תקשורת יעילה בין כוחות צבא ומשטרה, מסייעות באחדות לאומית ומחזקות את הזהות הלאומית מול איומים חיצוניים.
המורשת של אליעזר בן-יהודה מזכירה לנו את החשיבות הרבה של ביטחון לשוני.
לשון לאומית היא לא רק כלי לשימור תרבותי, אלא גם יסוד חיוני בביטחון המולדת.
על ידי שימור וחיזוק שפותינו הלאומיות, אנו מחזקים את אבני היסוד של ריבונותנו, אחדותנו ומעמדנו הבטוח בעולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *