אוכל זהות אבודה או שורשים שנשכחו

אוכל וזהותו האבודההמזון שאנו אוכלים הוא הרבה יותר מקלוריות וחומרי הזנה; הוא משקף את זהותנו, תרבותנו והיחסים שלנו עם הסביבה.
עם זאת, הגלובליזציה והמודרניזציה גרמו לנו לאבד בהדרגה את הזיקה בין המזון שלנו למקורותיו, מה שהוביל לבעיות בריאותיות, משבר האקלים וניתוק חברתי.
המהפכה התעשייתית והחקלאות התעשייתית יצרו מערכת מזון תעשייתית שמרוכזת במספר קטן של חברות רב-לאומיות.
מזון זה מיוצר באופן המוני, מעובד מאוד ומובל למרחקים ארוכים, מה שמפחית את ערכו התזונתי וגורם לפליטות פחמן.
בד בבד, המזון המקומי והעונתי נעשה נדיר יותר, מה שמנתק אותנו מהקשרים שלנו לאיכרים, למגדלים אחרים ולסביבה.
אובדן הקשר בין מזון לזהות פוגע בבריאותנו.
מזון מעובד עמוס לעתים קרובות בשומנים לא בריאים, סוכר ומלח, מה שמגביר את הסיכון למחלות כרוניות.
בנוסף, שיטות חקלאות תעשייתיות מובילות לשימוש מוגבר בדשנים כימיים ובהדברה, התורמים לזיהום הסביבתי ובעיות בריאותיות.
אובדן זהות המזון משפיע גם על יחסינו החברתיים.
כאשר אנו מנותקים מהמגדלים של המזון שלנו, אנו מאבדים תחושת קהילה וערבות הדדית.
שווקי איכרים, גינות קהילתיות והתנועה למען מזון איטי מספקים הזדמנויות לחבר מחדש בין אנשים לאוכל ולזהויותינו.
חיבור מחדש לאוכל שלנו הוא חיוני לשיפור בריאותנו, הסביבה והקהילות שלנו.
על ידי תמיכה במזון מקומי, עונתי ומיוצר בצורה בר-קיימא, אנו יכולים לבנות מערכת מזון שמקדמת רווחה אינדיבידואלית וקולקטיבית, מגנה על כדור הארץ ומשקפת את הזהויות הייחודיות שלנו.
כאשר אנו צורכים מזון בהתבסס על מי שאנחנו מאיפה שאנחנו באים, אנו מחזקים הן את עצמנו והן את העולם סביבנו.