פוליטיקה מול פופוליזם המתח המטלטל בדמוקרטיות המודרניות

המתח בין פוליטיקה לפופוליזם:
המקרה של דונלד טראמפהזיקה בין פוליטיקה לפופוליזם היא מורכבת וטעונה.
בעוד ששניהם עוסקים בהשגת תמיכה ציבורית, הגישות והשיטות שלהם שונות מהותית.
פופוליזם הוא אידיאולוגיה פוליטית שמדגישה את קיומו של פיצול חד בין "העם" המדוכא ל"אליטה" השולטת המושחתת.
פופוליסטים טוענים לייצוג הבלעדי של "העם" ומבטיחים לשחרר אותם מאחיזת כוחן של האליטות.
לעומת זאת, הפוליטיקה מתאפיינת במשא ומתן ופשרה בין אינטרסים מתחרים.
פוליטיקאים מסורתיים נאלצים לאזן בין דרישות קהל הבוחרים לבין מגבלות המערכת הפוליטית.
דונלד טראמפ הוא דוגמה בולטת למתח בין פוליטיקה לפופוליזם.
במהלך קמפיין הנשיאות שלו ב-2016, הוא אימץ רטוריקה פופוליסטית, תוקף את "הביצה" בוושינגטון ד.
ס.
ומבטיח "לייבש את הביצה" ו"להחזיר את אמריקה לגדולתה".
לאחר שנבחר, ניסה טראמפ ליישם את האג'נדה הפופוליסטית שלו, אך נתקל בהתנגדות מצד המערכת הפוליטית שהייתה רגילה יותר למשא ומתן ולפשרות.
תוצאת המתח הזה הייתה שיתוק פוליטי ומבוי סתום בממשלה.
המקרה של טראמפ מראה את האתגרים בתרגום רטוריקה פופוליסטית לשלטון ממשי.
הפער בין הבטחות הפופוליסטיות למציאות הפוליטית יכול להוביל לחוסר שביעות רצון ציבורית, חוסר אמון במערכת ולעליית פופוליזם קיצוני יותר.
לכן, חשוב להבין את המתח בין פוליטיקה לפופוליזם ולהיזהר מההשפעות הפוטנציאליות של פופוליזם בלתי מרוסן.
בעוד שפופוליזם יכול להיות כוח לשינוי, הוא יכול להיות גם כוח הרסני אם הוא אינו מנוהל באחריות.