פרופסור החידות האיש שהפך מכונות חידות לצייתניות

האיש שפיצח מכונות חידותבמבוכי האקדמיה, פרופסור ארתור שנקלברג התפרסם כמפרץ חידות בלתי נלאה.
עם ראשו המלא פאזלים וספרים, הוא הפך לאימה על מכונות חידות.
מכונות אלו, שהיו נפוצות בשנות ה-50 וה-60, היו מציבות סדרה של חידות למשתמשים, החל מחידות מילים פשוטות ועד דילמות מתמטיות מורכבות.
בעוד שרבים התאמצו מול אתגרים אלו, שנקלברג נראה כאילו נולד עם כוח על לפתרון חידות.
בשיא כוחו, שנקלברג פיצח חידות בקצב מסחרר.
הוא הפך לנושא של אגדות, מסופר עליו שהוא יכול לפרק חידות מורכבות תוך דקות ספורות.
השמועה על כישוריו התפשטה, ואנשים מכל רחבי הארץ שלחו לו חידות לפתור.
אולם, עם הזמן, תשוקתו של שנקלברג לפאזלים החלה לדעוך.
הוא גדל מתוסכל מהטבע המכני והצפוי של מכונות החידות.
הוא חיפש אתגרים משמעותיים יותר, כאלה שדרשו לא רק כישורים טכניים אלא גם מחשבה ביקורתית ויצירתיות.
בדיוק כששנקלברג עמד לפנות לעיסוק שונה, הוא נתקל בבעיה מסוג חדש.
סטודנט שלו המציא מכונת חידות משוכללת להפליא, שכללה אלמנטים של אינטליגנציה מלאכותית.
המכונה הייתה מסוגלת ליצור חידות מקוריות, ללמוד מהמשתמשים ו"לחשוב" בדרכים לא צפויות.
מכונת החידות החדשה הציתה מחדש את האש בשנקלברג.
הוא ראה בה הזדמנות חדשה להרחיב את יכולותיו וללחוץ על גבולות יכולתו האינטלקטואלית.
במשך חודשים, הוא שיתף פעולה עם הסטודנט שלו כדי לשפר את המכונה, ובסופו של דבר פיתח דרך ליצור חידות מורכבות להפליא שדרשו מיומנות חשיבה מהסדר הגבוה ביותר.
המכונה שונתה שמה ל"אומניבולוס", והיא הפכה לאחת ממכונות החידות המפורסמות ביותר אי פעם.
חוקרים, מדענים ואנשי מקצוע התמודדו עם החידות שלה, נשבו בכישופים של שילובה של יצירתיות ובינה.
באמצעות אומניבולוס, פרופסור ארתור שנקלברג הוכיח שהחיפוש אחר פתרונות לחידות אינו רק משחק מנטלי פשוט.
זה מסע של גילוי, יצירתיות וצמיחה אינטלקטואלית בלתי פוסקת.