הפוליטיקה המסוכנת של השיסוי כיצד שנאה הופכת לזרם מרכזי

בגנות הפוליטיקה של השיסויפוליטיקה אינה דבר מלוכלך מטבעה.
היא מכשיר חיוני לדמוקרטיה מתפקדת, המאפשר לאזרחים לבחור את מנהיגיהם ולעצב את עתידם.
עם זאת, בשנים האחרונות, עברנו להיות עדים לפוליטיקה מסוג אחר – פוליטיקה של שיסוי והפרדה.
פוליטיקאים השתמשו בריטוריקה של שיסוי כדי לצבור כוח ולחזק את בסיס התמיכה שלהם.
הם חילקו את החברה ל"אנחנו" ו"הם", לעתים קרובות על בסיס קווי דת, גזע או לאום.
הם הציגו את מתנגדיהם כאויבים, שאינם זכאים לכבוד או התחשבות.
לא רק שזה לא מוסרי, אלא שזה גם מסוכן.
פוליטיקה של שיסוי יוצרת אקלים של פחד ואי אמון.
זה מקשה על האזרחים להתאחד סביב מטרות משותפות ולחתור להתקדמות.
בנסיבות הקיצוניות ביותר, זה יכול אפילו להוביל לאלימות וסכסוכים אזרחיים.
הנזק אינו מוגבל רק לחברה.
פוליטיקה של שיסוי גם מחלישה את הדמוקרטיה עצמה.
כאשר האזרחים מפורדים ומלאי פחד, הם פחות נוטים להשתתף בתהליך הפוליטי ולהביע את דעותיהם.
זה מוביל לשקטת הרוב ומאפשר לקבוצות קיצוניות להשיג את האג'נדה שלהם.
זוהי ספירלה מסוכנת.
כשהפוליטיקאים מכריזים הצהרות מסיתות, זה מנרמל את השיח של ההדרה.
זה מקל על אנשים שנאו או אלימות כלפי קבוצות פגיעות.
האיבה הזו יכולה להפוך לחלק מהזרם המרכזי, ולהזיק לחברה במשך דורות.
הטיפול בפוליטיקה של שיסוי דורש מאמץ משותף.
זה מתחיל בכך שנקרא בשם הפוליטיקאים הרעילים והמבזים.
אנו חייבים להחזיר את השיחה לדרך הנכונה, להתמקד בדעות במקום בדמוגרפיה ובמציאת מכנה משותף.
חשוב לא פחות הוא לטפח תרבות של כבוד ושילוב חברתי.
כשאנחנו מכירים בקיומו של האחר ומעריכים את נקודת מבטו, אנחנו יוצרים חברה עמידה יותר ואינקלוסיבית יותר.
למרות האתגרים, עלינו לשמור על תקווה.
ההיסטוריה הוכיחה שניתן לגבור על פוליטיקה של שיסוי.
על ידי עבודה משותפת, נוכל לבנות עתיד טוב יותר – עתיד שבו הפוליטיקה היא כוח לאחדות, לא לפילוג.