הפרשה שזעזעה את צרפת צדק מעוכב בפרשת דרייפוס

פרשת דרייפוס:
צדק מעוכבפרשת דרייפוס הייתה אחת הסקנדלים הפוליטיים והמשפטיים הבולטים ביותר בהיסטוריה הצרפתית.
הפרשה חשפה את האנטישמיות המושרשת והלאומנות הקיצונית בחברה הצרפתית בסוף המאה ה-19.
הפרשה החלה ב-1894, כאשר קפטן אלפרד דרייפוס, יהודי-צרפתי, הואשם במכירת סודות צבאיים לגרמניה.
למרות ראיות מועטות וסתירות רבות, דרייפוס הורשע ונידון למאסר עולם על אי השטן.
התיק זכה לתשומת לב בינלאומית כאשר אמיל זולא, הסופר הנודע, פרסם בדצמבר 1897 מאמר שכותרתו "אני מאשים", שבו האשים את הממשלה הצרפתית בכיסוי ראיות ובשיבוש החקירה.
הפרשה הפכה למבחן גדול לחברה הצרפתית.
היא חשפה את האנטישמיות המופנית נגד דרייפוס ואת האמונה הנרחבת ב"אויב הפנימי" היהודי.
מצד שני, היא עוררה גם קולות של צדק וצדק, בראשות סופרים, אינטלקטואלים ופעילים פוליטיים.
מאבק ממושך על היפוך העוול נמשך שנים רבות.
לבסוף, ב-1906, טוהר שמו של דרייפוס והוא קיבל בחזרה את דרגתו הצבאית.
עם זאת, הצלקות הרגשיות והחברתיות של הפרשה המשיכו להשפיע על החברה הצרפתית במשך עשרות שנים רבות.
פרשת דרייפוס היא תזכורת חשובה לסכנות האנטישמיות והלאומנות הקיצונית.
היא מדגישה את החשיבות של צדק חף מאפליה, שלטון החוק והגנה על זכויות המיעוט.
מורשת הפרשה ממשיכה להנחות את עקרונות הצדק והשוויון בחברות דמוקרטיות ברחבי העולם.