סודות המטבח של ימי הביניים סיפור של שפע וחסך

התזונה של ימי הביניים:
סיפור של שפע וחסךימי הביניים, שנמשכו מהמאה ה-5 עד ה-15, היו תקופה של ניגודים קיצוניים במונחי תזונה.
מצד אחד, התקופה התאפיינה במשתאות מפוארים ובשפע אוכל עבור האצולה.
מצד שני, להמוני העם התמודדו לעתים קרובות עם רעב ומחסור.
האריסטוקרטיה נהנתה מסעודות מפוארות, שכללו מנות כמו בשר צייד, עופות, דגים ומטבלים מסובכים.
המשתים האלה היו עניין ראוותני, בו האורחים התפנקו במזון ושתיה ללא הגבלה.
עם זאת, שפע זה לא היה נגיש להמוני העם.
רוב האיכרים, שהיוו את רוב האוכלוסייה, נאלצו לשרוד בדיאטה צרה.
לחמם הראשי היה שיפון מלא גס וחסר טעם, שנאפה לכיכרות כבדות.
תפוחי אדמה עדיין לא הוכנסו לאירופה, והירקות היו נדירים.
בשר היה נחשב למוצר מותרות ונאכל רק לעתים רחוקות.
כתוצאה מהתזונה הדלה שלהם, המוני העם היו חשופים למחלות כמו צפדינה ורככת.
כאשר הגיעו בצורות או מגפות, שכיחותן עלתה באופן דרמטי.
בנוסף להבדלים במזון עצמו, הנהיגו ימי הביניים גם אמונות והתנהגויות ספציפיות הקשורות לאכילה.
לדוגמה, האמונה במזונות "חמים" ו"קרים" השפיעה על החלטות תזונתיות, ונשים קיבלו מגבלות תזונתיות מסוימות במהלך ההריון והלידה.
התזונה של ימי הביניים משקפת את אי השוויון הכלכלי והחברתי של התקופה.
בעוד שאליטות ניהנו משפע, ההמונים היו לעתים קרובות על סף רעב.
זהו סיפור של ניגודים, המדגיש את הפערים העמוקים שחצו את החברה של ימי הביניים.