היד הנעלמה כיצד האנוכיות יכולה לקדם את הכלל

כלכלה התנהגותית:
אדם סמית' והיד הנעלמהאדם סמית', כלכלן סקוטי ותיאורטיקן מוסרי, נתפס כאבי הכלכלה המודרנית.
עבודתו האיקונית, "עושר האומות", פורסמה ב-1776 והניחה את היסודות למודלים כלכליים ניאו-קלאסיים.
אחד המושגים המפורסמים ביותר של סמית' הוא "היד הנעלמה", אשר מתייחס לפעולה הלא מתוכננת של כוחות השוק המובילים בדרך כלל לתוצאות חיוביות עבור החברה.
הרעיון הוא ששוק חופשי, ללא התערבות ממשלתית, יקצה באופן יעיל משאבים ויווסת את עצמו לטובת הכלל.
ב"עושר האומות", סמית' טען כי "בכל מקום בו מתקיים הסדר הטבעי, כל פרט מחפש רק את היתרונות העצמיים שלו ובכך בדרך כלל מגן על או מקדם בצורה היעילה ביותר את האינטרס של החברה כולה".
הוא האמין שבשוק חופשי, ניהול אינטרסים עצמיים יוביל להקצאה אופטימלית של משאבים וייצור של טובין ושירותים העונים על צרכי הצרכנים.
היד הנעלמה יושרה לאחריות הצרכנים לקבל החלטות מושכלות ולעסקים לפעול בצורה אתית ותחרותית.
תנאים אלה מאפשרים לשוק להסדיר את עצמו וללא צורך בהתערבות ממשלתית משמעותית.
עם זאת, תורת היד הנעלמה עוררה גם ביקורת.
כלכלנים מודרניים טוענים כי שווקים אינם תמיד יעילים וקיימים כשלים שוק, כגון מונופולים והפקעת מחירים.
לפיכך, התערבות ממשלתית מסוימת, כגון רגולציה, עשויה להיות הכרחית להבטיח תוצאות הוגנות לכלל החברה.
למרות הביקורת, המושג של סמית' על היד הנעלמה נשאר רלוונטי היום.
הוא מדגיש את הכוח של כוחות השוק להניע את הצמיחה הכלכלית ולהקצות משאבים בצורה יעילה.
עם זאת, הוא גם מזכיר לנו את האחריות של פרטים ועסקים לפעול לטובת הכלל ולצמצם את ההשפעות השליליות של כשלי שוק על החברה.