NAFTA ההצלחה והמחלוקות של הסחר החופשי של מקסיקו

כלכלת הסחר הבינלאומי:
המקרה של הסכם הסחר החופשי בין ארה"ב למקסיקו (NAFTA)ההסכם לסחר חופשי בצפון אמריקה (NAFTA) נכנס לתוקף ב-1 בינואר 1994, ויצר אזור סחר חופשי בין ארצות הברית, קנדה ומקסיקו.
ההסכם הביא לביטול הדרגתי של מכסים ומחסומים אחרים לסחר בסחורות, שירותים והשקעות בין שלוש המדינות.
ההשפעות הכלכליות של NAFTA ניכרות במיוחד במקרה של מקסיקו.
לפני NAFTA, הכלכלה המקסיקנית התבססה במידה רבה על ייצוא נפט.
עם זאת, NAFTA פתח שווקים חדשים לייצור תעשייתי מקסיקני, והוביל לגיוון משמעותי של הכלכלה שלה.
היצוא המקסיקני לארה"ב השתפר בצורה דרמטית מאז NAFTA.
הייצוא של רכבות, מכוניות וחלקי רכב, מוצרי חשמל ואלקטרוניקה גדל משמעותית.
גיוון זה עזר להפוך את כלכלת מקסיקו לפחות תלויה בייצוא נפט.
עם זאת, NAFTA גם עורר ביקורת.
מבקרים מצביעים על אובדן מקומות עבודה בתעשיית הייצור בארה"ב ובקנדה, שכן החברות ניצלו שכר נמוך יותר במקסיקו כדי להעביר את הייצור לשם.
בנוסף, חלק מהמבקרים טוענים כי NAFTA הגביר את אי השוויון במקסיקו בכך שיצר הזדמנויות בעיקר ליחידים ועסקים בעלי הכנסה גבוהה.
מבחינת קביעת מדיניות, המקרה של NAFTA מדגיש את היתרונות והחסרונות הפוטנציאליים של הסכמי סחר חופשי.
בעוד שניתן להשיג צמיחה כלכלית ופיתוח באמצעות הרחבת הסחר, חשוב לשקול את ההשלכות על התעסוקה וגיוון הכלכלה הפנימית.
בהתחשב בהשפעות המורכבות של הסכמי סחר חופשי, קובעי המדיניות חייבים לבחון בקפידה את היתרונות והחסרונות הפוטנציאליים שלהם על כלכלותיהם בטרם ייחתמו עליהם.
הם צריכים גם לשים לב למדיניות התומכת שניתן ליישם לצד הסכמי סחר חופשי, כגון תוכניות הכשרת עובדים ותמיכה בעסקים קטנים, כדי להקל על ההתאמות הכלכליות וחלוקת היתרונות בצורה הוגנת יותר.