גבולות מטושטשים האם גיימינג הוא הספורט החדש?

גיימינג וספורט:
טשטוש הקוויםבעבר, הגיימינג נחשב לפעילות פנאי מבודדת, אך בשנים האחרונות הוא הפך לתופעה תחרותית עם מעקב עולמי.
עלייתם של משחקים תחרותיים, המכונים א-ספורט, הובילה לדיון ער האם ניתן לסווג גיימינג כספורט לגיטימי.
אחת הטענות העיקריות התומכות בסיווג גיימינג כספורט היא העובדה שהוא מצריך מיומנויות אתלטיות וקוגניטיביות דומות.
שחקנים מקצועיים של א-ספורט נדרשים לאימונים אינטנסיביים, הכוללים תיאום עין-יד, זמן תגובה מהיר ואסטרטגיה.
הם אף מתמודדים עם לחץ עצום במהלך תחרויות.
יתר על כן, תחרויות א-ספורט מושכות קהלים גדולים ותמיכה כלכלית משמעותית.
פרסים בסך מיליוני דולרים מוענקים לזוכים, ותעשיית הא-ספורט צפויה להגיע להכנסות של מיליארדי דולרים בשנים הקרובות.
זהו אינדיקטור ברור לעניין הגובר ולחשיבות של גיימינג בעולם הבידור.
עם זאת, ישנם גם חולקים על הסיווג של גיימינג כספורט.
הטענה העיקרית היא שהגיימינג אינו כרוך בפעילות גופנית משמעותית.
בעוד ששחקנים של א-ספורט עשויים להזיע ולהיות מתוחים במהלך משחקים, הם אינם נדרשים לאותה רמה של פעילות גופנית כמו ספורטאים מסורתיים.
טענה נוספת היא שישנם ספורטאים שמתאמנים שלוש עד עשר שנים כדי להתחרות, מה שלא תמיד נדרש בגיימינג.
שלא כמו בספורט מסורתי, בחלק ממשחקי הא-ספורט מתבסס העניין על מיומנויות מולדות וזמן משחק, ולא על שנים של אימונים ייעודיים.
בסופו של דבר, השאלה האם גיימינג הוא ספורט לגיטימי או לא, היא שאלה של הגדרה ופרשנות.
בעוד שלא ניתן להכחיש שהגיימינג דורש מיומנויות, הקבלה החברתית והמדעית שלו כספורט עדיין נתונות לדיון.
בעוד ששחקני א-ספורט זוכים להכרה הולכת וגוברת, ייתכן שיחלוף זמן עד שהגיימינג ייחשב ל"ספורט אמיתי" לכל הדעות.