DNA טביעת האצבע המולקולרית שפותרת פשעים בלתי פתורים

הקוד הגנטי של פשעים בלתי פתוריםDNA, המכונה לעתים קרובות "טביעת אצבע מולקולרית", מהפך את עולם החקירות הפליליות.
בשנים האחרונות, טכנולוגיית ה-DNA הפכה לכלי רב עוצמה לפתרון פשעים בלתי פתורים, שחלקם נותרו מסתורין במשך עשרות שנים.
אחד מהמקרים הבולטים הוא מקרה הרצח של אוה.
ג'יי.
סימפסון.
אף על פי שזוכה ממשפט פלילי, דגימת דם שנלקחה מזירת הפשע קשרה את סימפסון לרצח אשתו וידידה.
בשל הדמיון בדפוס ה-DNA, יכלו התובעים להציג טיעון חזק המצביע על אשמתו.
מקרה נוסף הוא רצח הווטרינר קתרין פרנקלין ב-1984.
במשך 18 שנים, משטרת ניו יורק לא הצליחה לאתר את הרוצח.
בשנת 2002, בדיקת דם מגואלת שנמצאה על חלוק שנלבש על ידי קורבן הובילה למעצרו של סקוט בנט, שעבד כלאבר במרפאה הווטרינרית של פרנקלין.
לא רק בפשעים אכזריים, אלא גם בפשעים קלים יותר, שימוש ב-DNA הוביל לתוצאות משמעותיות.
בשנת 2009 נעצר גבר איירי בקשר לפריצה לבית בדבלין.
טיפת דם קטנה שנמצאה על רדיאטור הובילה לזיהויו ולגזר דינו.
ההתקדמות בטכנולוגיית ה-DNA עיצבה מחדש את נוף המשפט הפלילי.
היא אפשרה לחוקרי המשטרה לפתור מקרי עבר שנותרו בלתי פתורים, להביא פושעים לדין ולהעניק למשפחות הקורבנות סגירת מעגל.
עם זאת, טכנולוגיית ה-DNA מעלה גם שאלות אתיות.
החשש מפני שימוש לרעה במידע גנטי ופוטנציאל לפגיעה בפרטיות הינם נושאים העומדים לדיון מתמשך.
למרות אתגרים אלה, ההתקדמות בתחום הביו-טכנולוגיה מספקת הזדמנויות חדשות לפתרון פשעים ולעשיית צדק.
הקוד הגנטי הפך לכלי חיוני בחקירות הפליליות, וממשיך לשחק תפקיד מכריע בזיהוי פושעים ובהגנה על חפים מפשע.