המרגל שהפיל ראש ממשלה הסיפור האמיתי שמאחורי פרשיות אלי כהן ולבון

פרשת אלי כהן:
המוסד והתעשייה הביטחוניתפרשת אלי כהן, המרגל הישראלי שפעל בסוריה משנת 1960 hingga 1965, עומדת עד היום כאחת מהפרשות הבולטות בתולדות הקהילה הביון הישראלית, המוסד.
כהן, סוכן חשאי מוכשר, הצליח לחדור לצמרת הממשל הסורי ושימש כמקור מידע חיוני עבור ישראל.
מעצרו והוצאתו להורג של כהן ב-1965 גררו לחקירה חיצונית מקיפה, בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס צבי זמיר.
החקירה, שנודעה בשם "פרשת לבון", חשפה כשלים חמורים במבצעים המודיעיניים של המוסד והטילה ספק באמינות המידע שסיפק כהן.
פרשת לבון, שהחלה כחקירה על הכשל המודיעיני בפרשת כהן, התדרדרה במהרה לפרשה פוליטית חמורה שהובילה להתפטרות ראש הממשלה דוד בן גוריון.
הפרשה יצרה קרע עמוק בין המוסד לבין המערכת הפוליטית, וסייעה להגדיר את מערכת היחסים בין שני הגופים בעשורים הבאים.
פרשת לבון גם חשפה קשרים אמיצים בין המוסד לבין התעשייה הביטחונית הישראלית.
החקירה גילתה כי המוסד הסתמך על חברות נשק ישראליות לספק ציוד טכנולוגי לסוכניו, ושאנשי צבא בכירים היו מעורבים במסע הרכש הזה.
קשרי הגומלין בין המוסד לתעשייה הביטחונית נמשכים עד היום.
חברות אלה מספקות למוסד טכנולוגיות חודרות וחזקות, והן פועלות לעתים קרובות כצומת בין המודיעין הצבאי והקהילה העסקית.
פרשת אלי כהן ופרשת לבון חושפות את המורכבות והרגישות של הפעילות המודיעינית.
הן מדגישות את הצורך בשקיפות ובפיקוח, כמו גם את הקשרים ההדוקים בין עולם המודיעין לבין התעשייה הביטחונית.
פרשות אלה ממשיכות לשמש תזכורת מתמדת לחשיבות האמון, היושרה והאחריות בניהול מבצעים מודיעיניים, ולסבירות הגבוהה לכישלונות כשחוסר התיאום או הכישלון מתרחשים.