האקלים מתחמם – הפוליטיקה העולמית עולה בלהבות

הפוליטיקה של שינוי אקלים:
מההכחשה להכרהשינוי אקלים הוא אחד האתגרים הבוערים ביותר שעומדים בפני העולם.
עם המשך עליית הטמפרטורות הגלובליות, אירועי מזג אוויר קיצוניים הולכים ונעשים נפוצים והרסניים יותר.
למרות הראיות המדעיות המכריעות, נושא שינוי האקלים היה שנוי במחלוקת פוליטית במשך שנים.
בתחילת המאה ה-21, ממשלות רבות, במיוחד אלו במדינות מפותחות, הכחישו את חומרת שינוי האקלים, בעוד שחברות דלקים מאובנים עסקו בקמפיינים לדיסאינפורמציה כדי לערער את המדע.
מנהיגים פוליטיים כמו ג'ורג' וו.
בוש ודונלד טראמפ עמדו בעקביות נגד צעדי אקלים ואף הוציאו את מדינותיהם מהסכמי אקלים בינלאומיים.
עם זאת, בשנים האחרונות, החלה להופיע תמורה פוליטית.
מחאות ציבוריות המוניות, לחץ מצד מדענים ואקטיביסטים, ואסונות טבע הרסניים הגבירו את המודעות לצורך בפעולה מיידית.
ממשלות ברחבי העולם החלו לקבל את מציאות שינוי האקלים והתחייבו להפחית את פליטות גזי החממה.
המעבר הזה הובל על ידי מנהיגים כמו נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, אשר התחייב להציב את ארצו על הדרך להשגת נטו אפס פליטות עד 2050.
האיחוד האירופי אימץ גם יעדי אקלים שאפתניים, בעוד שסין הפכה ליצרנית הגדולה ביותר של אנרגיה מתחדשת .
ההכרה הפוליטית הגוברת בשינוי אקלים היא צעד חיובי קדימה.
עם זאת, עדיין קיים יותר מדי פער בין הרטוריקה לפעולה.
ממשלות רבות מקצות עדיין מיליארדי דולרים לסובסידיות לדלקים מאובנים ואינן מספקות תמריצים מספיקים לאנרגיה מתחדשת.
על מנת לטפל כראוי בבעיית האקלים, נדרשת פעולה פוליטית נועזת ונמשכת.
ממשלות חייבות להטיל פחמן, להשקיע בהתייעלות אנרגטית, ולהירתע מהפיתוח וההפקה של דלקים מאובנים.
על מנהיגים להקשיב למדע ולעבוד ביחד על פתרונות גלובליים.
הפוליטיקה של שינוי אקלים נמצאת בתפנית משמעותית.
אמנם ההכחשה עדיין נרחבת מדי, אך ההכרה הגוברת בדחיפות של בעיית האקלים מעוררת תקווה לשינוי.
על מנהיגים פוליטיים להמשיך ולעמוד בלחץ ולהתחייב להבטחת עתיד בר-קיימא לדורות הבאים.