עוני הוא לא פשע חשיפת האמת המזעזעת מאחורי פליליזציה של עוני

פליליזציה של עוני:
כיצד חוקי הרכוש מסמנים את העניים כפושעיםחוקי הרכוש, המגדירים את העבירות הקשורות לרכוש, מוטים באופן לא פרופורציונלי כלפי העניים.
חוקים אלה פליליים עוני עד כדי הענש על מצבם הכלכלי של אנשים.
דוגמה בולטת לכך היא האכיפה של חוקי הברדק.
חוקים אלו אוסרים על מגוון התנהגויות הקשורות לישיבה או שהייה במקומות ציבוריים בדרכים המפריעות לאחרים, כגון שינה ברחובות או התאספות בפארקים.
חוקי הברדק משמשים לעתים קרובות נגד חסרי בית או בעלי הכנסה נמוכה, הפועלים לעתים קרובות במרחבים ציבוריים מכיוון שאין להם גישה לדיור או לאמצעים פרטיים אחרים.
אכיפת חוקי הברדק מביאה למאבקים פליליים, קנסות ומאסרים מיותרים.
היא מעצימה את הסטיגמה סביב העוני ומדחיקה את העניים מעין הציבור.
חוקים אלו מחזקים את מחזור העוני על ידי יצירת חסמים תעסוקתיים ולדיור ומעמידים את האנשים בפני סיכון גבוה יותר לבעיות בריאותיות, ללא בית, ואף להסתבך שוב עם החוק.
לדוגמה, בלוס אנג'לס, מעצר של חסר בית עולה לעיר בערך $10,000 לשנה, שלא לדבר על העלות האישית של מאסר.
ההשקעה של משאבים אלו באסטרטגיות למניעת הברדק, כגון דיור בר השגה ושירותי תמיכה בבריאות הנפש, תהיה חסכונית ויעילה יותר.
פליליזציה של עוני הוא נושא אמיתי ורציני המשפיע על מיליוני אמריקאים.
הגיע הזמן לבחון מחדש את חוקי הרכוש ולרפורמה בהם כדי להפחית את ההשלכות השליליות שלהם על העניים.
על ידי מתן עדיפות לשירותים ולמדיניות שמטפלים בשורשי הברדק, אנו יכולים ליצור חברה צודקת יותר ואינקלוסיבית יותר.