הגדולה והנפילה של ג'ים ת'ורפ האתלט האגדי שאיבד וזכה מחדש במדליית הזהב האולימפית שלו

ג'ים ת'ורפ:
האתלט הרב-תחומי האגדיג'ים ת'ורפ, יליד סאק אנד פוקס, היה אתלט יוצא דופן שהגיע לשיא תהילתו בתחילת המאה ה-20.
מיומנותו יוצאת הדופן בענפי ספורט שונים, כולל פוטבול, בייסבול, אתלטיקה ותחרויות אולימפיות, הפכו אותו לגיבור לאומי ודוגמה ומופת לאתלטים בכל מקום.
בשנת 1912, תורפ הוביל את נבחרת הכדורגל של מדינת פנסילבניה לניצחון באליפות המכללות הלאומית.
הוא היה הרץ האחורי והמבעט המקצועי במגרש ובולט ביכולותיו האתלטיות המעולות.
באותה שנה, הוא ייצג את ארצות הברית באולימפיאדת סטוקהולם וזכה במדליות זהב הן בקרב חמש מודרני (קרב בין) והן בקפיצה לגובה.
הישגיו האולימפיים הפכו אותו לחביב התקשורת וחיזקו את מעמדו כאתלט יוצא דופן.
עם זאת, הקריירה המרשימה של תורפ הוכתמה כאשר התגלה שהוא שיחק בייסבול מקצועני לפני האולימפיאדה.
לפי הכללים האולימפיים באותה תקופה, לא היו זכאים להשתתף ספורטאים מקצוענים.
בשנת 1913, הוועד האולימפי הבינלאומי שלל את מדליות הזהב של ת'ורפ וקבע שהוא לא זכאי לייצג את ארצות הברית באולימפיאדות נוספות.
ההחלטה הייתה שנויה במחלוקת, ורבים טענו שת'ורפ ניצל מבחינה טכנית משום שלא היה מודע לחוק המקצוענות.
למרות הסערה הקשורה לשלילת מדליותיו, ת'ורפ המשיך בקריירה הספורטיבית שלו.
הוא שיחק בייסבול בליגה העיקרית ובפוטבול מקצועני.
הוא פרש מספורט בשנת 1928 והפך לסמל לספורטיביות, כבוד והתמדה.
בשנת 1983, הוקמה ועדה לחקר מחדש את זכאותו של ת'ורפ להשתתף במשחקי 1912.
הוועדה קבעה כי ת'ורפ לא היה מודע להפרת כל חוק ובשנת 1983 הוחזרו לו מדליות הזהב שלו לאחר מותו.
סיפורו של ג'ים ת'ורפ משמש כעדות לכוח הספורט באיחוד אנשים.
זהו סיפור על אתלט יוצא דופן שבדרכו להצלחה התמודד עם אתגרים ומחלוקות.
ת'ורפ נשאר דמות מעוררת השראה, שזכרה ממשיך לעורר ספורטאים עד היום.