שפיכות דמים כנגד עוני מזוןאימה ועוני משתלבים מדי יום עבור יותר מ-800 מיליון בני אדם ברחבי העולם שנאלצים לחוות את הסבל של רעב כרוני. מאחורי סטטיסטיקה מדהימה זו מסתתרות פנים אנושיות, סיפורים אישיים של ייאוש וגבורה שנאבקים מדי יום על קיום בסיסי.בתימן, מדינה שנחרבה על ידי מלחמת אזרחים, ילדים קטנים מתים מדי יום מחסר תזונה חמור. במערב אפריקה, המוכה בבצורת קיצונית, משפחות שלמות נאלצות להאכיל את ילדיהן עשב כדי להשקיט את רעבונן. ובדרום סודאן, אזור הנמצא על סף רעב, אנשים נלחמים על שאריות מזון רקובות.הסיבות לרעב הן מורכבות, וכוללות עימותים מזוינים, אסונות טבע, עוני קיצוני והשלכות של שינויי אקלים. אך למרות הגורמים השורשיים השונים, המכנה המשותף הוא כישלונם של מנהיגים פוליטיים לפעול ולמנוע את סבלם של מיליוני בני אדם.במקום זאת, ממשלות רבות מתעלמות מהצעקות לעזרה או אף מחמירות את המצב על ידי הגבלת גישה לסיוע הומניטרי. בערב הסעודית, למשל, מנהיגים עצרו ועינו עובדים הומניטריים שהעזו לדבר נגד משבר המזון במדינה. ובצפון קוריאה, הממשלה הסתירה את רמת הרעב الحاد שסובלות האוכלוסיות הפגיעות ביותר שלה.זו לא רק חוסר אנושיות אלא גם בגידה בביטחון הלאומי. רעב הוא מניע רב עוצמה לקונפליקטים ואי יציבות. כאשר אנשים נאבקים למלא את קיבותיהם, הם עלולים לפנות לאלימות ולטרור כדרך להשגת ביטחון וצדק.הגיע הזמן להכיר בקשר בין רעב לאובדן חיים ולדרוש מהנהיגות העולמית לפעול. עלינו להשקיע בסיוע הומניטרי, לקדם פתרונות קיימים לאי ביטחון תזונתי (כגון חקלאות בת קיימא), ולשים קץ לסכסוכים המזינים את הרעב.הסבל המיותר שחווים מי שחיים ברעב הכרוני הוא לא פחות מאשר פשע. יש לנו אחריות מוסרית וחובה חוקית לעשות כל שביכולתנו כדי לשים קץ לשפיכות הדמים זו כנגד עניים במזון.
רעב שפיכות דמים של ממש – חיי אדם הולכים לאיבוד בשקט באזורי עוני
שפיכות דמים כנגד עוני מזוןאימה ועוני משתלבים מדי יום עבור יותר מ-800 מיליון בני אדם ברחבי העולם שנאלצים לחוות את הסבל של רעב כרוני. מאחורי סטטיסטיקה מדהימה זו מסתתרות פנים אנושיות, סיפורים אישיים של ייאוש וגבורה שנאבקים מדי יום על קיום בסיסי.בתימן, מדינה שנחרבה על ידי מלחמת אזרחים, ילדים קטנים מתים מדי יום מחסר תזונה חמור. במערב אפריקה, המוכה בבצורת קיצונית, משפחות שלמות נאלצות להאכיל את ילדיהן עשב כדי להשקיט את רעבונן. ובדרום סודאן, אזור הנמצא על סף רעב, אנשים נלחמים על שאריות מזון רקובות.הסיבות לרעב הן מורכבות, וכוללות עימותים מזוינים, אסונות טבע, עוני קיצוני והשלכות של שינויי אקלים. אך למרות הגורמים השורשיים השונים, המכנה המשותף הוא כישלונם של מנהיגים פוליטיים לפעול ולמנוע את סבלם של מיליוני בני אדם.במקום זאת, ממשלות רבות מתעלמות מהצעקות לעזרה או אף מחמירות את המצב על ידי הגבלת גישה לסיוע הומניטרי. בערב הסעודית, למשל, מנהיגים עצרו ועינו עובדים הומניטריים שהעזו לדבר נגד משבר המזון במדינה. ובצפון קוריאה, הממשלה הסתירה את רמת הרעב الحاد שסובלות האוכלוסיות הפגיעות ביותר שלה.זו לא רק חוסר אנושיות אלא גם בגידה בביטחון הלאומי. רעב הוא מניע רב עוצמה לקונפליקטים ואי יציבות. כאשר אנשים נאבקים למלא את קיבותיהם, הם עלולים לפנות לאלימות ולטרור כדרך להשגת ביטחון וצדק.הגיע הזמן להכיר בקשר בין רעב לאובדן חיים ולדרוש מהנהיגות העולמית לפעול. עלינו להשקיע בסיוע הומניטרי, לקדם פתרונות קיימים לאי ביטחון תזונתי (כגון חקלאות בת קיימא), ולשים קץ לסכסוכים המזינים את הרעב.הסבל המיותר שחווים מי שחיים ברעב הכרוני הוא לא פחות מאשר פשע. יש לנו אחריות מוסרית וחובה חוקית לעשות כל שביכולתנו כדי לשים קץ לשפיכות הדמים זו כנגד עניים במזון.
