הגנה עצמית הנשק הסודי שלך במערכת המשפט הפלילית

צידוקים להגנה עצמיתבמערכת המשפט הפלילי, הגנה עצמית היא טענה המאפשרת לנאשם להצדיק את השימוש בכוח קטלני או בלתי קטלני כדי להגן על עצמו או על אחרים מסכנת מוות או פגיעה גופנית חמורה.
כדי להצליח בהגנה זאת, על הנאשם להוכיח את הדרישות הבאות:
תקיפה בלתי חוקית מוחשית:
חייבת להיות תקיפה מוחשית המתרחשת כעת או צפויה להתרחש בקרוב.
איום סביר על החיים או פגיעה גופנית חמורה:
הנאשם חייב להאמין בצורה סבירה שהתקיפה המאיימת תפגע בו קשות או תהרוג אותו.
אמצעים חלופיים בלתי זמינים:
הנאשם חייב היה להיות מותש מאמצעים חלופיים להימנע מפגיעה, כגון נסיגה או שימוש באמצעי מגן אחרים.
תגובה פרופורציונלית:
הכוח שהנאשם χρη בו צריך להיות פרופורציונלי לסוג האיום שהוצג.
במקרה המפורסם של "מדינת פלורידה נגד זימרמן", ג'ורג' זימרמן נמצא זכאי לרצח מדרגה שנייה לאחר שהרג את טרייבון מרטין, נער שחור לא חמוש.
זימרמן טען להגנה עצמית, בטענה שמרטין תקף אותו הראשון ושזימרמן חש חיים בסכנה.
המקרה העלה שאלות בנוגע לתחולת חוקי "עצור ותשאל" ולגזענות העומדת בבסיס אינטראקציות המשטרה עם קהילות מיעוטים.
התעללות והרג של שחורים לא חמושים על-ידי אנשי אכיפת החוק הפכו לסוגיה נפיץה בארצות הברית, והמקרה של זימרמן גרם לדרישה לרפורמה בשיטור ולחקיקת חוקים נגד אלימות משטרתית.
יחד עם זאת, הגנה עצמית נשארת עיקרון חשוב במערכת המשפט הפלילי, ומאפשרת לנאשמים להגן על עצמם ועל יקיריהם במקרים של סכנה מיידית וממשית.
עם זאת, יש ליישם את ההגנה הזו בזהירות ובצדק, תוך התחשבות הן בזכותם של הקורבנות והן בזכות הנאשמים להליך הוגן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *