היד הבלתי נראית של אדם סמית' כיצד האינטרס העצמי מניע את רווחת הכלל

אדם סמית' והנד בלתי נראיתב-1776, פרסם הכלכלן הסקוטי אדם סמית' את "עושר העמים", יצירה מכוננת שהניחה את היסודות למחשבה הכלכלית המודרנית.
בין התרומות העיקריות של סמית' נמצא רעיון "היד הבלתי נראית", המטפורה שלו לכוחות השוק הפועלים בתיאום בלתי מתוכנן לטובת החברה כולה.
סמית' טען כי כאשר פרטים רודפים אחר האינטרס העצמי שלהם בשוק חופשי, רווחתם האישית משפרת באופן בלתי ישיר את רווחת כלל החברה.
זאת משום שפעולותיהם, שמטרתן להשיג את מטרותיהם האישיות, מייצרות תוצאות רצויות בלתי מכוונות עבור הכלל.
לדוגמה, כאשר צרכן רוכש מצרך, הוא עושה זאת כדי לספק את צרכיו האישיים.
עם זאת, רכישה זו יוצרת גם ביקוש למוצר, שמעודד יצרנים לספק יותר ממנו.
זה, בתורו, מביא להורדת מחירים, המאפשרת ליותר צרכנים לרכוש את המוצר.
לפיכך, חיפושם של פרטים אחר האינטרס העצמי שלהם מוביל לגידול עושר ורווחה לכלל החברה.
רעיון היד הבלתי נראית היה מרכזי לפיתוח קפיטליזם השוק החופשי.
הוא מדגיש את הכוח של תחרות, שכן היא מובילה לאיכות גבוהה יותר של מוצרים, מחירים נמוכים יותר וחדשנות.
עם זאת, סמית' הכיר גם בצורך באיזון עם התערבות ממשלתית בשווקים מסוימים כדי לתקן כשלי שוק ולספק הגנה חברתית.
בעידן של גלובליזציה מוגברת ושינויים טכנולוגיים מהירים, רעיון היד הבלתי נראית נותר רלוונטי ורלוונטי.
זה מזכיר לנו את הכוח האדיר של שווקים חופשיים ואת הצורך לאפשר לכוחות אלה לפעול בצורה בלתי מוגבלת, תוך קבלת אמצעי זהירות מתאימים כדי לפנות לפגיעות בחברה.