גולדה מאיר מאשת ברזל בחזיתות העלייה והביטחון עד למורשת הנצחית

גולדה מאיר:
מנהיגה ביטחונית יוצאת דופןגולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל הרביעית, הייתה דמות מפתח בעיצוב ההיסטוריה הביטחונית של המדינה.
בעידן של אי וודאות פוליטית ומתחים אזוריים, היא ניווטה בהצלחה בשדה הקרב הדיפלומטי והצבאי.
מאיר נולדה באוקראינה ב-1898 ועלתה לישראל ב-1921.
היא הצטרפה לתנועת העבודה הקיבוצית ופעלה מטעמה בגופים פוליטיים שונים.
ב-1948, עם הקמת מדינת ישראל, מונתה לשרת העבודה בממשלתו של דוד בן-גוריון.
בתפקידה כשרת העבודה, מאיר הייתה אחראית לקליטת גלי העלייה הגדולים והתמודדה עם אתגרים ביטחוניים פנימיים.
היא יזמה את פרויקט הבנייה בשכונות העולים, שסיפק דיור וחיזק את הביטחון הלאומי.
ב-1966 נבחרה מאיר לראש ממשלה.
תקופת כהונתה עמדה בסימן האתגרים הביטחוניים הגדולים ביותר מאז מלחמת העצמאות.
ב-1967 פרצה מלחמת ששת הימים, שבה ישראל כבשה את חצי האי סיני, רמת הגולן והגדה המערבית.
מלחמת ששת הימים היוותה נקודת מפנה בביטחון הישראלי.
מאיר, יחד עם צמרת צה"ל, נאלצה להתמודד עם האתגרים של ניהול מלחמה בשלוש חזיתות ושמירת השטחים שנכבשו.
במהלך כהונתה, מאיר יישמה אמצעים ביטחוניים שונים, כולל הקמת התנחלויות והקמת גדר הביטחון בגבול סיני.
היא נחשבה לאשת ברזל בעיני העם הישראלי, והנהיגות הביטחונית שלה תרמה רבות לביסוס ביטחון המדינה.
גולדה מאיר הלכה לעולמה ב-1978.
היא נותרה עד היום דמות מופת למנהיגות ביטחונית, כזו שידעה לנהל מלחמה ולשמור על שלום.
מורשתה הביטחונית ממשיכה להשפיע על מדיניות ביטחונית בישראל גם עשרות שנים לאחר מכן.