הלקח המר מדוע אפיסת פיוס מול רודנים תמיד מסתיימת באסון

נוויל צ'מברלין:
הלקחים הטרגיים מאפיסת הפיוס מול היטלרנוויל צ'מברלין, ראש ממשלת בריטניה בין השנים 1937-1940, נותר דמות שנויה במחלוקת עקב המדיניות שלו של פיוס מול גרמניה הנאצית.
ניסיונותיו להימנע מעימות באמצעות משא ומתן ופשרה כשלו בסופו של דבר וסללו את הדרך לפרוץ מלחמת העולם השנייה.
מדיניותו של צ'מברלין התבססה על האמונה שתוקפנותה של גרמניה נבעה מרגשות כבוד ועוול מימי חוזה ורסאי.
הוא האמין שהגישה הטובה ביותר היא לתת להיטלר את מה שהוא רוצה כדי לייצב את אירופה.
בשנת 1938, הוא נפגש עם היטלר בהסכם מינכן, שהעביר את חבל הסודטים של צ'כוסלובקיה לגרמניה.
אפיסת פיוס זו התקבלה בביקורת נרחבת, כאשר רבים ראו בכך חולשה ואופורטוניזם.
צ'מברלין זכה ללעג כ"מקרן רשעי" בשל התעלמותו מהכוונות הזדוניות הברורות של היטלר.
מרד גובר במפלגתו שלו בסופו של דבר הביא להתפטרותו.
סיפורו של צ'מברלין הוא תזכורת טרגית לנזקים של אפיסת הפיוס מול טוטליטריזם.
ניסיונותיו להימנע מעימות לא מנעו את המלחמה אלא רק עיכבו והחמירו אותה.
הלקח שניתן ללמוד מניסיון זה הוא שאין לפייס רודנים אלא להתמודד איתם בנחישות ובכוח מעל לכל זכות.
מדיניות הפיוס של צ'מברלין ממשיכה לשמש מקרה בוחן לעקרונות של ביטחון לאומי.
בעולם שבו האיום הנוכחי הוא לא מכוח צבאי גלוי אלא מאיומים א-סימטריים כמו טרור וקיצוניות, הסכנות שבהימנעות מעימות נותרו רלוונטיות כתמיד.
המנהיגים של היום חייבים ללמוד מלקחי העבר ולהיזהר מהמלכודת של אפיסת הפיוס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *