חשיפת המתח הנפיץ מאבק הכוחות בין שלטון ותקשורת במצרים

המתח בין הממשלה לבין התקשורת:
מקרה מצריםיחסי העבודה בין הממשלה לבין התקשורת מעצבים עמוקות את הנוף הפוליטי במדינות רבות.
במצרים, למתחים ארוכי שנים בין שני הגופים הללו הייתה השפעה משמעותית על האקלים הפוליטי והחברתי של המדינה.
בתקופת שלטונו של נשיא מצרים לשעבר, חוסני מובארק, הממשלה הפעילה שליטה הדוקה על התקשורת.
אמצעי תקשורת בבעלות המדינה היו כלי תעמולה ממלכתית, בעוד שקולות מתנגדים נרדפו.
אולם, עם פרוץ אביב ערב ב-2011, צברה התקשורת כוח, והפכה לכוח משמעותי בביקורת על השלטון.
לאחר הדחתו של מובארק, ישיבת המעבר הצבאית שהחליפה אותו (SCAF) המשיכה לנקוט גישה קשה כלפי התקשורת.
כלי תקשורת שביקרו את SCAF הושתקו, ועיתונאים נעצרו והותקפו.
עם בחירתו של מוחמד מורסי מהאחים המוסלמים לנשיא ב-2012, היחסים בין הממשלה לתקשורת נותרו מתוחים.
ממשלתו של מורסי האשימה את התקשורת בהטית חדשות לטובת האופוזיציה, ואף סגרה ערוצי חדשות.
לאחר שהצבא הודח מורסי ב-2013 והעלה לשלטון את עבד אל-פתאח א-סיסי, היחסים עם התקשורת הפכו מדכאים אף יותר.
ממשלתו של א-סיסי תיקנה חוקים המעניקים לממשלה סמכויות נרחבות לפקח על התקשורת, ועיתונאים צונזרו, הוטרדו ונכלאו בהמוניהם.
המתח המתמשך בין הממשלה לבין התקשורת במצרים מדגיש את החשיבות האיומה של חופש העיתונות בדמוקרטיה מתפקדת.
כאשר התקשורת פועלת בחופשיות, היא יכולה לשמש כלב שמירה על השלטון ולספק לאזרחים את המידע שהם צריכים כדי לקבל החלטות מושכלות לגבי עתידם.
במצרים, דיכוי התקשורת לא רק מגביל את זכות הציבור לדעת אלא גם תורם לקיטוב פוליטי ואי יציבות.