גזענות בזירה הספורטיבית מאבקם האמיץ של הספורטאים על שוויון ב-2020

בצל האולימפיאדה:
מאבקם של הספורטאים בגזענותספורט אמור להיות מאחד, אך עבור ספורטאים רבים צבעוניים, הוא היה לעתים קרובות זירה לגזענות ובפליה.
לקראת אולימפיאדת טוקיו 2020, מאבקם נגד אי צדק גזעי קיבל תשומת לב חדשה.
במשחקי 2016 בריו, הספרינטר הטרינידדי-אמריקאי פרג'ה פרחאן הפך לסמל המאבק נגד גזענות.
בשיאה של התחרות, הוא כרע ברך על אחד הקווים וקירב את אגרופו אל לבו, תנועת מחאה נגד אפליה ואי צדק משטרתי.
מאז, ספורטאים רבים אחרים, בהם סיימון ביילס ולברון ג'יימס, הצטרפו לקריאתו לצדק גזעי.
המאבק אינו מוגבל לארה"ב.
באולימפיאדת לונדון 2012, אתלטית צרפתייה בשם ג'סיקה צ'רלס נפלה במהלך ריצת מכשולים ויצאה מהמסלול כשהיא כואבת.
למרות זאת, הקהל צחק בוז לעברה וצעק גידופים גזעניים.
בתגובה, אמרה צ'רלס מאוחר יותר כי היא הרגישה "מושפלת ומבישה".
גזענות משפיעה לא רק על ספורטאים במהלך התחרויות, אלא גם בחייהם האישיים.
ספורטאים שחורים מדווחים לעתים קרובות על מפלה ביחס לאימונים, תמיכה וחופש אימון.
ב-2020, הודיע כוכב הוקר של ה-NFL, קייפרניק, כי לא ישיר את ההמנון הלאומי לפני המשחקים במחאה על גזענות משטרתית.
מאבקם של הספורטאים נגד גזענות הוא תזכורת לכך שלמרות ההתקדמות שנעשתה, עדיין יש דרך ארוכה לעבור.
על ידי שימוש בפלטפורמות שלהם כדי לדבר נגד אי צדק, הספורטאים עוזרים להגביר את המודעות, לעורר שינוי ולהפוך את הספורט לכולל יותר.
באולימפיאדת טוקיו 2020, נקווה שנסעד את הספורטאים הללו כשהם נאבקים הן על חסרי שיער והן על צדק גזעי.
כי בסופו של דבר, ספורט צריך להיות מקום לכולם להיות שווים ומכובדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *